החלטה בתיק בש"א 9430/08

הנתבע מבקש להורות לתובעות למסור לידיו את כל המסמכים שעליהם הן הסתמכו בכתב התביעה, בהתאם לתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), וכן לקבוע כי מניין הימים להגשת כתב ההגנה יחל רק ממועד המצאת המסמכים.

בסעיף 14 לתשובה לתגובה ביקש הנתבע להורות לתובעות למסור לו רק חלק מהמסמכים שהתבקשו מלכתחילה.

בכתב התביעה נטען, כי בין התובעות לנתבע התגבשו, בעל פה ובהתנהגות, הסכמות לפיהן התובעות יפעלו למכירת המניות ששיעבדו לנתבע, וכי עד למכירתן, ימשיך הנתבע להעמיד לתובעות את האשראים, בתנאים מסויימים שהוסכמו בין הצדדים.

בכתב התביעה נטען, כי הנתבע שינה באופן חד צדדי, בניגוד למוסכם, את שיעורי הריבית בהלוואות, ובכך גרם להן לשלם ריבית ביתר, וכן הפסיק "למחזר" את סכומי הריבית בגין ההלוואות, ובכך גרם לחיוב התובעות בחשבונות הבנק בשיעורי הריבית המקסימלית הנהוגים אצל הנתבע.

כאמור, על פי הנטען, מניותיהן של התובעות שועבדו לצורך הבטחת האשראים, וערכן עלה במשך הזמן.  התובעות טענו, כי הנתבע נמנע מלפעול למימוש השיעבוד, וזאת למרות שהתמורה בגין מכירתן אמורה היתה לפרוע את מלוא חובותיהן של התובעות לנתבע, ולהותיר סכומי כסף רבים.

כתב התביעה נתמך בחוות דעת חשבונאית מטעם מר ליאור חברון, במסגרתו נבחנו שיעורי הריבית שבהם חוייבו חשבונות הבנק של התובעות.

על פי הנטען, ב"כ הנתבע פנה לב"כ התובעות, והפנה אותו לכך שבניגוד לתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, לא צורפו מסמכים לכתב התביעה.

ביום 30/4/08 מסר ב"כ התובעות לב"כ הנתבע מכתב ובו מפורטים מסמכים מסויימים, ובפתחו נאמר- "לבקשתך, להלן רשימת המסמכים על פי תקנה 75 לתסד"א אשר עליהם-ולא עליהם בלבד-נסמכת התביעה" (נספח ג' לבקשה).

הנתבע משיג על כך שהומצאה לו רשימת המסמכים, ולא המסמכים עצמם.

מעיון בטיעוני הצדדים, ניתן להיווכח, כי המחלוקת ביניהם היא, האם יש לצרף לתביעה את כל המסמכים עליהם היא נסמכת (כטענת הנתבע), או שמא חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה עונה על דרישה זו, וניתן "להשלים את החסר" במסגרת הליך גילוי מסמכים (כטענת התובעות). 

תקנה 75 לתקנות קובעת כי " בעל דין ירשום בכתב טענותיו, או ברשימה מצורפת אליו, מהם המסמכים שעליהם הוא מסתמך ויצרפם לכתב הטענות".

בהתאם להוראה זו נקבע, כי על התובע לפרט בכתב התביעה את העובדות המהותיות המגבשות את עילת התביעה וכן עובדות נוספות המצביעות על התרחשותן של העובדות המהותיות.  חובה זו אינה מצומצמת למסמכים מהותיים בלבד, אלא עניינה בכל מסמך שבעל דין מעוניין להסתמך עליו ולהביאו כראיה במסגרת ההליך (מ' קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, מהדורה 15, כרך א', 778-790).

כפי שטוען הנתבע, תקנה 75 האמורה, כפי שתוקנה בתיקון מס' 3, מטילה על התובע את החובה לצרף את המסמכים עליהם הוא מסתמך לכתב הטענות, ואינה "מסתפקת" באיזכור המסמכים על גבי רשימה, כפי שהורתה התקנה, בנוסחה הקודם, לפני התיקון (ע"א 9491/04 שטרית נ' אריסון השקעות בע"מ, תק-על 2006(3) 2799).

בהתאם למגמה דיונית זו, אני מסכים עם הנתבע בכך שהיה על התובעות לצרף לתביעתן את כל המסמכים עליהם הן מתבססות בטיעוניהן.

חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה אינה מייתרת את הצורך בצירוף המסמכים, על פי תקנה 75, שכן מקצועית ומהימנה ככל שתהא, היא מייצגת את עמדת התובעות, ולכן אמורה להיות נתונה ל"ביקורת" מסויימת מצד הנתבע, על דרך מתן אפשרות לעיין במסמכים שעליהם היא מבוססת.

כאמור, התובעות טענו בפתח מכתבן מיום 30/4/08 כי תביעתן מבוססת על המסמכים המפורטים ברשימה, ולא עליהם בלבד, ומכאן, כי גם לשיטתן, מדובר במסמכים הכפופים לתקנה 75.

הליך גילוי מסמכים שייך לשלב אחר, ומתקדם יותר, של ההליך, לאחר הגשת כתב ההגנה, ואין בו בכדי לייתר את הצורך בצירוף מסמכים לכתב התביעה, על פי תקנה 75.

לאור זאת, הבקשה מתקבלת. התובעות מתבקשות למסור לנתבע, בתוך 14 יום, את המסמכים המאוזכרים בסעיף 14 לתשובה לתגובה.

כתב הגנה יוגש בתוך 30 יום ממועד מסירת המסמכים.  

ניתנה היום כ"ד באייר, תשס"ח (29 במאי 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.